כלאדם (אנגלית: Everyman) הוא מחזה מוסר אנגלי מסוף המאה ה-15, אשר זהות מחברו אינה ידועה.
מחזה מוסר מאת אמנון בקר
על פי EVERYMAN מאת אלמוני
תרגום ראשוני: דורית פינק.
המחזה מתאר דמות העונה לשם כלאדם, המתבקשת בידי אלוהים אשר מאס בבני האדם בשל חטאיהם, להביא הוכחות למעשיו הטובים בחייו, כדי שתורשה לו הכניסה המיוחלת לגן העדן. כלאדם יוצא מיד למלא אחר בקשת האל, אך מגלה כי לא בקשה קלה היא.
המוות, בפקודת האל, בא לקחת את כלאדם. כלאדם מבקש ארכה, אינו מקבל, מחפש ידיד ללוותו אל פי קבר. כל ידידיו פונים לו עורף – ידידות, קירבה, רכוש, דעת, תבונה, וידוי, יופי, כוח, חמשת-החושים – ורק מעשים-טובים (דמות נקבית) מסוגלת להגיע עמו אל שפת הבור ולרדת אתו שמה. כך יורד כלאדם לקבר, כלומר לחיק האלוהים.
במהלך המסע בעקבות הצלת נפשו בת האלמוות, נפגש כלאדם עם מספר דמויות, אשר גם הן מייצגות כל אחת תכונה, רגש וכדומה (כגון: "מעשים טובים", "בלבול" ועוד). ככלל מחזאות המוסר, מחזה זה גם הוא בא להבהיל ולהפחיד את צופיו על מנת להחזיר אותם לדרך הישר או פשוט להשאיר אותם עליה. "כלאדם" הינו המחזה השמור ביותר מתקופת ימי הביניים שנמצא עד היום, ולכן נחשב להיות הדוגמה הטובה ביותר למחזאות המוסר כיום. (ויקיפדייה)
הערות למהות ולהפקת המחזה "מישהו"
עיבוד המחזה להצגה בחג העשרים וחמש לקיבוץ יזרעאל, נעשה על ידי אמנון בקר. הן העיבוד, הבימוי ותיעוד כל ההפקה, היו במסגרת עבודה סמינריונית באונ' תל-אביב (החוג לתיאטרון) עבור המנחה – הד"ר יוסי יזרעאלי.
העיבוד נעשה על פי הטקסט שבתוך ספר הלימוד:UNDERSTANDING DRAMA בהוצאת HOLT, RINEHART AND WILSON. .
כל העבודה הסמינריונית, כולל הרחבה והשלמת פרטים, נמצאת בספר "משהו על מישהו" מאת אמנון בקר. הספר יצא לאור ב1974 בהוצאת איחוד הקבוצות והקיבוצים. ניתן להשיגו בספריית החוג לתיאטרון באונ' ת"א, בחנויות לספרים נדירים ועדיין אצל אמנון בקר – קיבוץ יזרעאל.
המחזה הופק להצגה ארבע פעמים. בשתי הפעמים הראשונות: בקב' יזרעאל (1973)ובאפיקים (1976 על ידי חטיבת הנוער של איחוד הקבוצות והקיבוצים) נערכה ההצגה במגרש פתוח כאשר הקהל יושב במרכז ובמות ההצגה מקיפות אותו וגם מצויות בתוכו. בשתי הפעמים האחרות: במוסדות החינוכיים של קב' מעברות (1980) ומזרע, (1982) הייתה ההצגה יותר "פרונטאלית" אך עדיין השתמשו בגגות שמסביב הקהל לפיזור האתר, הן למשחק והן לתנועה ומחול.
המקהלה הייתה נוכחת בהצגה. כל הטקסטים שלה לקוחים מספר תהילים. המנהלים המוסיקליים של כל הפקה נהגו לבחור יצירות מקבילות ממבחר המוסיקה הטרום קלאסית המצוי בשפע, לפי טעמם ובתיאום עם הבמאי.
בעת שירת המקהלה הוצגו תמונות חיות מהווי ימי הביניים על ידי כול המשתתפים על כל הבמות. הקטעים כללו ריקודי עם, מנואט,ותמונות קפואות בסגנון הירונימוס בוש.
אמנון בקר 21.5.2005